יסודות לסגסוג

הפלדות המסחריות מכילות מספר יסודות, בעלות השפעות שונות על תכונותיה של הפלדה:

וולפרם - קשיות, חוזק בחום, התנגדות לאיכול, העלאת טמפרטורת החיסום והתנגדות לשיבוב בחום.
מוליבדן - קשיות, חוזק בחום והתנגדות לשינויים.
ונדיום - קשיות, חוזק בחום וצמיגות.
קובלט - קשיות, מגנטיות והתנגדות לשיבוב.

העלאת אחוז הפחמן בפלדה מגדילה את החוזק, הקשיות, האלסטיות, ההתנגדות לחיתוך וכושר החיסום.

תקנים מסחריים

התקן הוא רשימה מוסכמת בין היצרנים לצרכנים. נהוג להבחין בין התקן האמריקאי, האירופאי והישראלי. התקן הנפוץ הוא התקן האמריקאי.

תקן אמריקאי SAE

התקן האמריקאי מורכב מ-4 ספרות ואות לפניהם:

אות המסמלת את אופן ההפקה:
A - סימנס מרטין
B - בסמר
C - האח הפתוח - בסיסי
D - האח הפתוח - חומצי
E - תנור חשמלי

ספרה ראשונה משמאל מייצגת את הסגסוגת לפי מפתח:
1 - פלדה פחמנית
2 - פלדת ניקל
3 - פלדת כרום-ניקל
4 - פלדת מוליבדן
5 - פלדה כרומית
6 - פלדת כרום-ונדיום
7 - פלדת וולפרם
8 - פלדת צורן

הספרה השניה משמאל מייצגת את אחוז הסגסוגת העיקרית.
2 הספרות האחרונות מייצגות את אחוזי הפחמן כפול 100.

אותיות מציינות טיפול תרמי:
CD - משוך בקור
CR - מעורגל בקור
HR - מעורגל בחום
F - מחושל
HT - מחוסם
S - מרוכך

לדוגמא:
SAE 1020 - פלדה פחמנית בעלת 0.2 אחוז פחמן.
SAE 5130 - פלדת כרום בעלת 0.3 אחוז פחמן ו1 אחוז כרום.

תקן אירופאי

התקן האירופאי לקוח בעיקר מהתעשייה הגרמנית, הידוע בתור DIN.
גם כאן, נפוצות שתי תצורות:

STxx, כאשר ST מייצג את המילה STEEL ושתי הספרות את חוזק הקריעה המינימלי בק"ג על ס"מ רבוע. כלומר ST37 הוא בעל חוזק קריעה מינימלי של 37 ק"ג על ס"מ רבוע.
xxXXxx - מסמל תרכובת של סגסוגת. לדוגמא: 50V10 - פלדת ונדיום בעלת 0.5 אחוז פחמן ו1 אחוז ונדיום.

תקן ישראלי

קיים אך ורק לייציקת ברזל, נחושת וסגסוגות נחושת.
האות מציינת ראשי תיבות של שם היסוד והמספרים את חוזק המשיכה בק"ג לממ"ר או לחילופין, את ההרכב באחוזים.
לדוגמא:
י"ב 18 -יציקת ברזל בעלת חוזק של 18 ק"ג לממ"ר.
פליז 60-37-3 - פליז המכיל 60% נחושת, 37% אבץ, 3% עופרת (תקן ישראלי מס' 137).

 מידע נוסף:  http://www.scope.co.il/_Uploads/247new_steel_catalogue.pdf 

http://www.kennametal.com/images/pdf/techRef/turning/materialGradeComparisonTable.pdf

טיפול תרמי

נהוג לבצע טיפול תרמי בפלדות לצרכים שונים. הטיפול התרמי מיועד לשיפור תכונותיה על ידי שינוי במבנה הגבישי, מבלי לבצע שינויים בצורתה או בהרכבה הכימי.

נהוג להבחין בין כמה סוגים של טיפולים תרמיים:

חיסום - טיפול תרמי להגדלת קשיותה, ע"י חימום וצינון מזורז ועל ידי כך למנוע חדירה של חומרים אחרים לאחר החימום. פלדות הניתנות לחיסום מכילות לפחות 0.6% פחמן. החיסום אומנם מגדיל את הקושי של הפלדה, אך הופך אותה לפריכה ולכן, נהוג לבצע הרפייה מיד לאחר החיסום.

הרפייה - טיפול תרמי להגדלת הצמיגות על ידי חימום לטמפרטורה נמוכה וצינון לאחר מכן. הקשיות מעט תרד בעקבות פעולה זו.

צימנוט - טיפול תרמי לחיסום פני המוצר והשארת הגרעין צמיג.

ריפוי - טיפול תרמי המרכך את הפלדה ומבטל את קשיותה לצורך פעולת עיבוד שבבי.